הרבה קרה מאז מאי 2015, אה? מדלג על הפוליטיקה לרגע. בואי נפטר. הנסיך הלך. כמה YouTubers אמרו דברים בלתי נסלחים. עכשיו אנחנו’כולנו לכודים בבית, לא מסוגלים לראות את המשפחות שלנו, מפוחדים מהידיים שלנו. זה’כל כך גרוע שראיתי את עלייתו של סקייווקר.
לרוב, חצי העשור האחרון היה ירידה מתמדת – אם אתה’אמרתי לי לפני חמש שנים שזה הקטע הטוב אז אני’הייתי מכה אותך – אבל עבור החבר'ה הקטנים שיכולים, CD Projekt Red, זה’הייתה עלייה מדהימה. סטודיו שתמיד עשה משחקים טובים, אבל מעולם לא עשה משחק משתנה בעולם. עד שזה קרה.
משחקי וידאו הם בטנה הכסף לכל הדברים הנעולים האלה, מבחינתי. זה’זו ההזדמנות הטובה ביותר לשחק שוב את ה- Witcher 3 – משחק שכבר הערצתי – עם הזמן והמרחב להעריך אותו במלואו. ביקור מלא ומקיף הוא משהו שאני’שקלתי כמה פעמים, התעמק במשחק חדש + לפני שיצא לדרך אחרי כמה שעות בפרדס לבן. תמיד היה משהו אחר בחוץ; משהו חדש בחוץ. אבל עכשיו שם’זה שום דבר אחר ושום דבר חדש. זה באמת הזמן הטוב ביותר לשחק משחק כזה. אין הסחות דעת. אין התחייבויות. אין כבוד בשגרה היומיומית. דלג על המקלחת. דון’לא להתלבש. נקיק על חטיפים. להיות המכשפה. משחק תפקידים מסריח וסביבתו של צייד מפלצות אורב ביצות עם חוסר רגשות אנושיים ובלי כישורים חברתיים. Wince כאשר NPC יורק עליך. זה מושלם.
ואז שם’איפה אתה משחק את זה. אני משחק במחשב האישי, בעיקר. אני’שינינו את זה כך שזה ייראה’יצאנו אתמול. אני מתכוון שה- Witcher 3 עדיין נראה יפה מאוד, עליך לדעת שאם אתה’מחדש לחשוב על משחק ב- PS4 או ב- Xbox One. אבל מחשב הוא הדרך הטובה ביותר להפיק את המרב מהעולם ש- CD Projekt בנה. שדרוגי HD לטקסטורות ולגוונים מחודשים ומצבי תאורה כולם עוברים דרך ארוכה כדי לגרום למשחק הזה להראות מדהים. אבל אתה יכול גם לשחק בסוויץ '! לפני חמש שנים, כשאמרת לי שהדברים הולכים להיות ממש גרועים, אם אתה’אז אמרתי לי שאוכל לשחק את ה- Witcher 3 במשך עשר שעות רצופות בטיסה שלי מלונדון ללוס אנג'לס… ובכן, הייתי עושה זאת’היכה אותך שוב. יכול להיות שזה לא המשחק’זה איטרציה יפה ביותר, אבל היכולת להוריד את Steam שלי חוסכת ולהמשיך בדרכים זה הישג מדהים.
הבעיה עם ה- Witcher 3, אם יש כזה, היא שיש’זה מספר קטן יחסית של רגעים מבריקים שאתה זוכר. החלקים בולטים. הפעם הראשונה שאתה פוגש את הקיסר צ'ארלס טייווין אמהר, ריקוד צ'ארלס בפועל! הברון המדמם והחיפוש הגורלי שלו להחזיר את משפחתו. המסע הצדדי של מגדל העכברים, שם בחור הורג את עצמו על ידי נשיקת גווייתו של אהובתו המתה. הקטע בו אתה עובר במרחב ובזמן (אני חושב שהמסע נקרא ממש דרך החלל והזמן). הפעם הראשונה שמגיעים לנוביגרד ומממשים שם’זה עיר שלמה על גבי המפה העצומה שאתה’רק חקרנו. הפעם הראשונה שאתה מגיע לסקיבל ושומעת את המוזיקה המדהימה ההיא, ומממשת שם’זו יבשת מזוינת שלמה על גבי אותה יבשת אחרת. ברגע שאתה הולך לטוסיינט ואלוהים אתה מקבל את התמונה.
יש הרבה קטעים בלתי נשכחים באמת, זה מה שאני’אני אומר. אבל שם’זה כל כך הרבה יותר שאתה שוכח. מצאתי את עצמי עושה את זה תוך כדי משחק. אני’אני עושה את זה עכשיו תוך כדי כתיבה. מסע נהדר אחרי מסע נהדר, סיפור פנטסטי אחרי סיפור פנטסטי; רבים כל כך לזכור שהכל רק מתמזג לאחד במוח האידיוט שלך. לשחק אותו מחדש עם כל הזמן שבעולם, להכניס את כל הזמן לעולם הזה, באמת היה הדרך הטובה ביותר להאמין בזה כמשחק האהוב עלי בכל הזמנים.
זה’זה הרגעים הקטנים יותר שאני אוהב. אני נהנה במיוחד מהפעם הראשונה שאתה יוצא למסע חיפושים עם קירה מץ. משוטט בחושך, זה’נקרא. גרלט’הבנטר המפלרטט של זה אולי במיטבו עם קירה. היא’זה לא טריס, ובהחלט אין ין, אבל המתח המיני עם גרלט הוא במיטבו אצל קירה. אתה יוצא לחורבה של אלפים נטושים, במרדף אחר ציד הבר, רק כדי למצוא כל מיני מלכודות, חידות ותעלומות. אני זוכר ששיחקתי אותו בפעם הראשונה וחשבתי זיון, Skyrim מכה. ומשחק אותו עכשיו אני מבין ששום RPG בעולם הפתוח לא עלה על זה במובן הזה של הרפתקאות מעוצבות. הכל מרגיש מטרה נבנה ולעולם לא נחתך והודבק. זה אומר הרבה ש- Fallout 4 יצא באותה השנה ופשוט מעולם לא היה סיכוי.
שם’זה המסע הקטן והנפלא שבו אתה חושף קונספירציה שבה נפח גמדי, אגדי למלאכה שלו, למעשה אינו כה אגדי. זה מצטלב בהרפתקאת סקייללה מבריקה בה גרלט וחבריו הגאליים מצודדים ענק ענק באי אנדוויק. והצמתים האלה פשוט מרגישים כל כך טבעיים לאורך כל הדרך. הכתיבה של כל דמות מבריקה. אני יכול’אני זוכר שאי פעם ביליתי בכל עת ביומן דמות במשחק וידאו. ב- Witcher 3 אני מתייעץ עם זה באופן קבוע, תמיד בודק אם יש ליומני תווים מעודכנים ובודק מחדש כשאני נתקל באנשים חדשים. ויש עשרות כאלה. כולם מעניינים. כולם שונים זה מזה. אף אחד מהם אינו מיותר.
קצת אהבתי לבקר מחדש היה סיפור העלילה של ג׳וניור. ג'וניור הוא ככל הנראה הדמות הכי שנואה והמגעילה בכל ה- Witcher 3. כוס טובה ומסורתית המתחרה לג'ופרי במשחק הכס. כל סצנה שהוא’זה בתוך, הוא’זה נורא, אבל בצורה כל כך מרתקת שאתה יכול’אני לא עוזר אלא ליהנות לראות אותו. למותר לציין, שיש לי את ההזדמנות לרצוח אותו שוב, הייתי לגמרי חשק.
אני’תמיד אהבתי את העובדה שאחד מקווי הקוויין הטובים ביותר – אולי קו הקווים הטוב ביותר – הוא הרחבת לבבות סטון. אני חושב שזה אומר הרבה על ה- Witcher 3, ו- CD Projekt Red בכלל, שפרק DLC שככל הנראה רק קומץ שחקנים שיחק מציג את אחד הסיפורים שנכתבו בצורה אמנותית ביותר בכל העניין. כל מה שיש במשחק הזה הוא באיכות מעולה ושום דבר לא מרגיש מתמודד עליו. זה היה אחד מהקווסטים שקפצתי ישר אליהם ברגע שיכולתי. Gaunter O’דים פשוט כל כך, כל כך מאיים. אפילו עכשיו. חשבתי שהוא אולי איבד חלק מהקצה המרושע, אבל הוא באמת לא’t. דוחף כף למישהו’עין? טעים.
דיברתי על Skyrim קצת יותר מוקדם ואני חושב שבסופו של דבר, The Witcher 3 גרם לי להבין שאני לעולם לא רוצה לשחק RPG עם צפחה ריקה. משחקי וידאו הם במיטבם כאשר הם מסתמכים על כתיבה ולא על משחק תפקידים שקט. כן, תן לסוכנות השחקנים, אבל לאכלס את אותה אישיות מלאת בשר הוא הטוב ביותר. זה’זה מה שהופך את הקוסם’משימות חוזה פשוט כל כך בלתי נשכחות. כתיבה חכמה המסתתרת מכניקה מוכרת, אפילו נוסחתית. אתה מתעלם מהעובדה שאתה’חוזרים אחרי אותם שבילי ריח ועוברים את התנועות מעת לעת, מכיוון שהמניעים והתעלומות כולם שם, מעוצבים בצורה אדירה בכתיבה חזקה ובעיקר – משחק נהדר..
יש אנשים ששונאים את מערכת הלחימה. אני, באופן אישי, מעולם לא הבנתי את הביקורת הזו. בטח’זה קצת רגיל. אבל אני’שיחקנו מתנקש’s Creed Odyssey לאחרונה – משחק נוסף עם חרבות ומפלצות וכמה לחשי קסם – ובשביל כספי, ה- Witcher 3 אכן שולט בהמון הרבה יותר טוב. שם’זה פחות מתמודד עם הבקר שמנסה לתקוף את האדם שאתה רוצה לתקוף. מהלכי הגמר מרגישים אכזריים. אתה מקבל תחושה זו של להיות חרב מומחה וכוחות הקסם מרגישים חזקים יותר. אני אוהב איך הם’התמקדו בחמש יכולות ייחודיות שתוכלו לשדרג ולהגדיר, מעט כל כך, תלוי בסגנון המשחק שלכם.
ואז שם’דם ויין. אהה, טוסיינט. אני’אני עדיין משחק דרך המשחק’ההתרחבות הגדולה ביותר, הכי סנאמית, בעצם, וזה באמת השליחה הכי מושלמת להפליא עבור גרלט. רג'יס היא בן לוויה אחרון נפלא לראות את ההרפתקה איתה. חכם. חבר אמיתי. שם’אין ניחוש שנייה עם רג'יס, רק ברומאנס ראוי. וכמובן שאני רוצה מכשף 4; שבמוחם הנכון לא’t? אבל אם CD Projekt Red היה מחליט להשאיר אותו כאן, לא הייתי עושה זאת’בכלל לא אכפת לי. גרלט הוא היכן שהוא צריך להיות, נרגע בכרם שלו בקורבו ביאנקו, את העבודה שלו ואני’אני מאושר לחלוטין עם זה. הוא’נמצא במקום המאושר שלו, וכשאני משחק את ה- Witcher 3 אני’מ 'בשלי.