הנה משפט שלא חשבתי שאכתוב השנה, שנה שבה שום דבר באמת לא נראה בלתי אפשרי – Bugsnax, משחק שלכאורה עוסק באנשי סוס צבעוניים בהירים שאוכלים אוכל חטיפים חשוב, למעשה מחזיק בסוד אפל הדומה ל- Spec Ops: The Line. עוד מעט אחזור לזה.
בבוגסנקס אתה משחק כעיתונאי גרופוס שהוזמן לאי בוגסנקס על ידי אליזברט מגפיג, הרפתקן חסר אונים עם מבטא אוסטרלי חזק. אתה יודע, סוג התנין תנין. גרפוסים הם בעצם צלב בין סוס לאיש נפילה – עיניים ענקיות, ניבים, בדרך כלל מראה חבוט. 11 מהם החליטו להצטרף לאליסברט לציד שלה להתחלה חדשה ורק לחטיפים הכי טעימים, אבל כשאתה מגיע לאי בעצמך, תושבי העיירה החדשה סנקסבורג שנוסדו זה עם זה, ואליסברט, אשר היה אחראי לקבל אוכל על השולחן, הוא נמצא בשום מקום.
מכאן ואילך, אתה אחרי הסקופ האמיתי – מגלה מה קרה לאליסאברט ומחזיר אותה. על מנת לעשות זאת, עליכם למצוא את הגרפוסים האחרים ולהחזירם לעיר כדי שתוכלו לראיין אותם ולאסוף רמזים. כל אחד מהם התיישב בחלק אחר של האי, וכדי לשכנע אותם לחזור, אתה צריך לתפוס להם איזה סנאקס.
בעוד ש- Bugsnax מציע כמה משחקי מיני מפנים, המשחק מתמקד בעיקר בתפיסת חטיפים. עם הזמן אתה אוסף ארסנל של כלים ומלכודות ממציאים, ממלכודת החטיפים שתוכל לסגור ברגע שנשנוש יתקרב מספיק, ועד חוט טיול שתוכל להדק למשטחים ואז לראות את הטרף שלך נתקל באופק: אפס בסגנון שחר. כלי חשוב נוסף הוא רוגטת הרוטב, המאפשרת לפתות את bugsnax בשימוש ברוטב האהוב עליהם. העוצמה העיתונאית שלך עוזרת לך גם לתפוס את המטעמים המהלכים – בעזרת המצלמה שלך תוכל לסרוק כל אחד מ -100 הזנים, מה שמאפשר לך לקבל מידע על התנהגותם. היה לי כיף מאוד להבין איך לרשת כל נשנוש, כשחלקם באמת מעדים אותי, למרות שלפעמים, אם לעיתים נדירות, ה- AI היה מבולבל ומקשה על התפוס.
אהבתי במיוחד חטיפים שאפשר היה לתפוס רק באמצעות חטיפים אחרים, מכיוון שזה יכול להוביל למשחק סביבתי מהנה ובלתי צפוי שבו הבוגסנקס בעצם עושה את העבודה שלך בשבילך. עקיצות החרקים השונות הן שילוב מענג של עיצוב פשוט וגאוני. לפעמים העיצוב מורכב מצמד עיני גוגי הדבוקות באוכל, כמו עם Bugsnack Strabby תות, אבל אתה פוגש גם את Bugsnax כמו Instabug, נמלה לקאפקייקס מוכנה באינסטגרם עם נצנצים, או Picantis, ארוחה מקסיקנית מרובת מנות, הוא גם גמל שלמה.
בדיוק כמו פוקימון, היצורים האלה נוהגים לומר את שמם שוב ושוב, מה שבאמת הצחיק אותי, במיוחד בהתחשב בשלל שלל שחקני קול בפרופיל גבוה שנכנסו לעבודה ולא עשו דבר מלבד להשמיע כמה רעשי פוקימון. לאחר שנתפסת, אתה מחזיר את שפע החרקים לסנקסבורג כדי להאכיל אותם למישהו, והופך את איבריהם למאכל עד שיצרת תועבה מרשימה ומשרה סיוט.
חשוב לזכור כי Bugsnax הוא גם משחק נרטיבי, מכיוון שהמפתח Young Horses מכניס כמות ניכרת של עבודה לנרטיב, למרות שעלילה ממשית לא עולה עד השעות האחרונות של זמן המשחק. יש שם סיפור של קהילה, כזו שהשפיעה עלי הרבה יותר מאשר החיפוש שלי אחר הרפתקן נעדר. הגרגוסים שאתה פוגש הם דמויות די מעוגלות, שלכל אחת מהן הקשר שלהן לתופעת הבוגסנאקס וחשוב מכך, שאר תושבי האי.
אין באמת גרמפוס שאני לא אוהב, שמותיהם דומים למישהו שדוחף כמה מילים לצנצנת ומעניק לו טלטול טוב, אישיותם מוגזמת עד כדי קריקטורה, אך באהבה. Gramble Gigglefunny, למשל, הוא אדם חרד מאוד עם אהבה אמיתית ל bugsnax ומבטא משובש שמזכיר את הדרום האמריקאי. קרומדו פייס מלא על מוכר הרכב בברוקלין הן בקול והן בהתנהגות.
המשחק הקולי הוא כוכבי, עם שחקנים שמספקים הופעות שיא, מה שהופך אותם לשמחה להקשיב. אף פעם לא הייתי מצפה שהמשחק הזה יהיה תור מוחלט לתיאור יחסים בריאים של אותו מין וכבוד לא-בינארי. ללא שם: Grumpuses הם הרבה לפנינו.
אתה יכול לעזור לכל אחד מהחברים החדשים שלך ולהכיר אותם טוב יותר על ידי השלמת מספר תנועות צד, שעליהם אני ממליץ בחום משום שמשום מה שם המשחק מסתיר לא רק חלק ניכר מפיתוח הדמויות עבור כל תושבי הכפר, אלא גם בוס בתום לב. קרבות, המכילים כמה מהמשחקים המעניינים ביותר, אם כי בסך הכל די פשוטים של המשחק כולו.
גם כאן כמה משימות מתגלות כמגושמות בצורה מתסכלת, אבל מצאתי שזה זניח לרוב. לקראת סוף הקמפיין הראשי, נתקעתי די רע בשלב מסוים, מכיוון שיש היבטים במשחק Bugsnax פשוט לא מזכיר, וזה מוזר למשחק נגיש מאוד בדרך כלל. בצד הטכני אין כל כך הרבה מה לומר, לא הייתי קורא לבוגסנקס משחק נאה, אבל זה לא מה שהפוקוס כאן – הוא המצאתי, וזה מה שחשוב. תקבל ביצועי שיא מהדור הבא במקום אחר. עם זאת אני חושב שגרסת PS5 תשתפר באופן דרמטי בזמני הטעינה הארוכים שחוויתי ב- PS4.
אבל הנה הבועט, באמת הדבר היחיד שלא אהבתי, אבל שהסתיים כנקודה כזו כואבת עבורי זה כמעט הרס את כל החוויה. אני מדבר על Bugsnax ו- Spec Ops: תופעת הקו.
כאשר הוכרז לראשונה על Bugsnax באירוע State of Play של פלייסטיישן, התגובה הייתה של קסם אוניברסלי. אנשים התחילו מיד לדלג לשיר הנושא של הלהקה הבריטית קרו קרו בוניטו, והקונספט של חטיפים שמתנהגים כמו חיות ומשום מה הופכים את הגפיים לאוכל היה מוזר, אבל בצורה טובה. תיתקל במילה "גחמני" בתגובה לבוגסנקס הרבה. ברור שזה סוג האווירה שסוסים צעירים רצו להוציא שם עם השיווק שלה, והרשתות החברתיות הגיבו בכל הדרכים הנכונות, החל מכינוי זה המשחק הבריא הגדול הבא של השנה, וכלה בהורים שהציגו בהתלהבות את תגובות הילד שלהם. מבלי לקלקל עבורכם את כל החוויה, הבריאות לא מחזיקה מעמד. כמו ב- Spec Ops: The Line, או אולי אפילו The Last Of Us 2, כאן בסופו של דבר אתה נענש על מה שנאמר לך לעשות לאורך כל הדרך, בצורה קשה באופן בלתי צפוי.
Bugsnax חכם בקשר לזה, ובכל מצב אחר הייתי בטח מברך על הגבורה של תפנית כה דרסטית, אבל אם מסתכלים במיוחד על השיווק, אני לא יכול שלא להרגיש שולל. שינוי כה דרסטי מקשה על ההיבט למי מיועד המשחק, ולמה הוא רוצה להיזכר.
חשוב מכך, אמנם לא משווק במפורש כלפי ילדים, אבל אני דואג כיצד אלו שבסופו של דבר ישחקו בזה יסתלקו מכך. ל- Bugsnax יש דירוג PEGI ו- ESBR של 7 בגין אלימות קלה, שאני פשוט לא מסכים איתם בסיומה בלבד, ואין זה דבר מוזר לומר. Bugsnax הוא פנינה קטנה ונעימה של משחק, אבל אני לא חושב שאי פעם נתקלתי בתואר אחר שהתקרב כל כך להרוס לי את הכל כל כך קרוב לקו הסיום.
Bugsnax יהיה זמין ל- PS4, PS5 ו- PC ב 12. בנובמבר. הגרסה נבדקה: פלייסטיישן 4. עותק של המשחק סופק על ידי המו"ל.
